<h1>ראבי"ה סימן תרפ"ג</h1>
<h2>דף לג.</h2>
תניא בתוספתא [פ"ב ה"ט] הדס וערבה שנקטמו ותמרות עולות מתוכן כשירות. לולב [בין אגוד בין שאינו אגוד כשר רבי יהודה אומר] אגוד כשר שאינו אגוד פסול ולא יאגדנו ביום טוב אבל נוטל הימנו שרביט ואוגדו.
<h2>דף לז:</h2>
והיכן היו מנענעים בהודו לה' תחלה וסוף. מהודו לה' עד גמר הלל מזמור אחד למנין מזמורי תהלים, הילכך הודו לה' דתחילת פירקא והודו לה' דסוף פירקא היינו תחלה וסוף. כך פירש רש"י, ועיקר. ויש מפרשים תחלה הודו וסוף כי לעולם חסדו, וליתיה, מדגרסינן בירושלמי דפירקין רבי עקיבא הוה ממטי ליה ומייתי [ליה] ומנענע ליה בשעת גמר [הלל]. ואף על גב דבגמרא דידן תנן אמר רבי עקיבא צופה הייתי ברבן גמליאל וברבי יהושע שכל העם היו מנענעין את לולביהן והם לא נענעו אלא באנא ה' [הושיעה נא] בלבד, לאו למעוטי הודו לה' תחלה וסוף, אלא למעוטי אנא ה' הצליחה נא. וכי היכי דבכבשי עצרת מוליך ומביא מעלה ומוריד הכי נמי בנענוע בלולב מוליך ומביא מעלה ומוריד [מוליך ומביא] למי שכל הרוחות שלו ומעציר רוחות רעות מעלה ומוריד למי שהשמים והארץ שלו ולעצור טללים רעים. [ל"ח ע"א] ושיורי מצות מעכבין את הפרענות וכן ללולב. רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומייתי ליה אמר גירא בעיניה דסטנא ולאו מילתא היא דלמא אתי לאיגרוייה ביה, כעובדיה דפלימי בשילהי מסכת קידושין [פ"א ע"א]. ירושלמי למה מנענעים משום לנענע כחו של קטיגור רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומנענע כד מברך עליה ואמר גירא בעיניה דסיטנא ולא אורח ארעא דילמא מיגרי ביה. ונראה לי דרב אחא בר יעקב חסיד הוי ומלומד בניסין, כדחזינן בפרק קמא דקידושין [כ"ט ע"ב], ובפרק הדר [ס"ג ע"א] אמרינן שאני רב אחא בר יעקב דמופלג, ולהכי לא חייש לגרוייא. ומדקאמר מנענע כד מברך משמע שזה הניענוע מלבד הניענוע דהודו לה' כי טוב תחלה וסוף, ומפרש במתניתין דההוא ניענוע בשעת ברכה לא איצטריך לפרושי. ובערוך בערך נע כתב והיכן היו מנענעין בהודו לה' תחלה וסוף ואנא ה' הושיעה נא, פירוש נענוע זה זולתי מוליך ומביא מעלה ומוריד (וכך קבלתי מרבינו האב זצ"ל) ששנינו במנחות בענין שתי הלחם [וכבשי עצרת] ואמר רבא וכן ללולב, אלא צריך לנענע בהולכה ובהובאה שלש פעמים זולתי מוליך ומביא מעלה ומוריד. [וכך קבלתי מרבינו האב זצ"ל]. והעמדנו בעיקר הדבר מתלמוד ארץ ישראל, דגרסינן התם [ה"ח] רב חייא בר אשי בשם רב המשכים לצאת לדרך נוטל לולב ומנענע שופר ותוקע וכשמגיע זמן קריאת שמע קורא ומתפלל. תני צריך לנענע שלש פעמים על כל דבר ודבר בעי רב זירא [הכן חד והכן חד או דילמא הכין והכין חד, פירוש כבר אמר שצריך ניענוע שלש פעמים ובעי רבי זירא] ההולכה תחשב פעם אחת וההבאה פעם אחת או דילמא ההולכה וההובאה פעם אחת וצריך להוליך ולהביא שלש פעמים. תמן תנינן, במסכת נדה [בפרק האשה ס"ב ע"א] בענין שבעה סממנים שמעבירין על הכתם, וצריך לכסכס שלש פעמים על כל אחד ואחד רבי זעירא בעי הכין חד והכין חד או דילמא הכין והכין חד. וכיון דלא איפשטא עבדינן לחומרא שלש פעמים בכל אחד ואחד. וכן פסק רבינו חננאל. ומתמן תנינן וא[ילך] לא נמצא בירושלמי שלנו. ודכוותיה איכא בעיא בפרק (התודה) [אלו מנחות ע"ו ע"א] בסופו גבי שייפה ובעיטה. ונראה בעיני שכל אילו הנענועים הם בשעת ברכה אבל האי ניענוע דמתניתין [בהודו לה' תחלה וסוף ובאנא ה' הושיעה נא ניענוע בעלמא היא, וההיא ניענוע דמתניתין] מפרש בירושלמי למה מנענע כדי לנענע כוחו של קטיגור, פירוש שלא יהיה יתד תקועה במקום נאמן. [והדר קאמר רב אחא בר יעקב ממטי ליה ומנענע כד מברך, וכן משמע כד מברך ממטי ליה, אבל בנענוע ראשון שהזכיר לא ממטי ליה אלא בניענוע בעלמא קא עביד]. ודמי להא דאמר רבי יצחק [ר"ה ט"ז ע"א] למה תוקעין כשהם יושבין וחוזרין ותוקעין כשהן עומדין כדי לערבב השטן וההיא דישיבה עיקר, כדפרישית במסכת ראש השנה, ואף על גב דלאו על סדר הברכות עבדינן לה [ל]תקנות רבי אבהו, [והנהו דעמידה הן לערבוב], הכי נמי הכא גבי ניענוע.
<h2>דף מב.</h2>
גרסינן בירושלמי דפירקין [הי"ב] תני יודע לנענע חייב בלולב לא סוף דבר לנענע אלא מוליך ומביא מעלה ומוריד [כשורה] ומנענע יודע להתעטף בציצית לוקח לו ציצית לא סוף דבר להתעטף אלא להשליך שתי כנפות לאחוריו ושתי כנפות לפניו ואוחז בציצית כשורה (ומעוטפים וכשעברו את הים הגינו עליהם בפניהם) בשעת קריאת שמע. ובאגדה נמי אמרינן שכן היו מעוטפים כשעברו את הים והגינו עליהם לפניהם ולאחריהם.
